מאת רות לקט

הכותבת היא אשת חינוך, בעלת תואר שני, יועצת חינוכית, מנחה קבוצות הורים וצוותים מגוונים

בישראל חיים היום כ-200,000 ילדים להורים פרודים המסוכסכים זה עם זה או עם הסבים והסבתות.

יותר מ-10,000 זוגות מתגרשים בישראל מדי שנה. פירוק הזוגיות,

הגירושים ופירוק המשפחה הן תופעות שתופסות, לצערנו, תאוצה בארץ כמו בכל העולם המערבי. הגירושים הם תהליך טעון רגשית, קשה, מורכב ובעל השלכות על כל המעורבים בו. ישנם שיודעים להתעלות על הקשיים הזוגיים ולפעול בשיקול דעת למען טובת הילדים, אך רבים מאוד מנפצים לרסיסים גם את מערכות היחסים עם הסבים והסבתות וגורמים בכך לא רק לצער ולכאב עמוק אלא גם לנזקים נפשיים עמוקים להם ולנכדים.

דר´ ארתור קורנהבר מארה”ב קורא לסבים במצב הזה “הקורבנות האחרים של הגירושים”, משום שלא פעם היחסים שלהם עם הנכדים האהובים עליהם נפגעים קשות, מעורבותם משתנה והסטטוס קוו של תפקידם מתערער ומקבל פנים חדשות. מצב היחסים עם הסבים והסבתות מושפע מהשלבים הראשונים של התערערות היחסים בתהליך הגירושים עצמו (בד”כ יש הבדל אם מדובר בהורי האב או בהורי האם וביחסם הרגשי לבן הזוג) ומאוחר יותר כאשר אחד מבני הזוג או שניהם נישאים בשנית וזוג חדש של סבים מתווסף למשפחה המורחבת.

כאשר בנם או בתם נישאים שנית עם בן זוג שיש לו ילדים משלו, מתווסף לסבים תפקיד חדש שאפשר לכנותו “סבא חורג”. תפקיד זה מצריך גם הוא אנרגיות חדשות, חשיבה יצירתית והיערכות מותאמת למסגרת החדשה. הסבים והסבתות חווים בתהליכי הגירושים כמה מהרגשות שנכדיהם עוברים: חוסר אונים, חוסר שליטה, כעס, עצב, דאגה לעתיד, תסכול ועוד. לא אחת המתיחויות המשפחתיות יוצרות ניתוקים כפויים בין נכדים לסבים. לפעמים האחריות היא על הסבים, אך במקרים רבים הניתוק נכפה עליהם ע”י אחד מבני הזוג ש”גורר” למעגל הנפגעים גם את הילדים, הסבים והסבתות.

מחקרים רבים שנעשו בארה”ב הראו שנכדים שקיימו קשר חיובי עם הסבים והסבתות בשלבי הגרושים סבלו פחות מבעיה התנהגותית מכאלה שלא קיימו קשר זה. המחקרים מצאו גם שהסבים מספקים לילד מודל, תחושת המשכיות, סולידריות ותחושה של שלמות גם התוך הסיטואציה של פירוד ואי יציבות המתלווים לפירוק המשפחה.

מחקרים אלו מחזקים את הצורך של הסבים להתגבר על הקושי הרגשי שלהם לטובת בריאותם הנפשית של הנכדים, אך טבעי הוא שהורה ייטה לצד בנו או בתו. יחד עם זאת, חשוב ביותר לפעול בשום שכל לטובת המשך הקשר עם הנכדים בכל מצב.

להלן כמה עצות:

• התעלו מעל לכאב האישי והתעלמו מניסיונות לפגוע בקשר בינכם.
• היו מודעים לכך שאיכות הקשר שלכם עם ההורה שאינו ילדכם תקבע את רמת הנגישות שלכם לנכדים.
• התמקדו בנכדים. הם זקוקים לאהבתכם, לתמיכתכם ולהבנתכם יותר מכל אחד אחר.
• שמרו על קשר עם בן/בת הזוג של ילדכם.
• היו ערניים לכך שהילדים עלולים להרגיש אשמים במצב, דבר שעלול לפגוע בדימוי העצמי שלהם.
• עזרו להם להבין שהם לא אשמים ושהמבוגרים יפתרו ביניהם את המחלוקות.
• שבחו ועודדו אותם על כל דבר. הימנעו מביקורת ומשיפוטיות על התנהגתם.
• עודדו אותם לבטא רגשות, לשתף אתכם בדאגה ובפחד מהעתיד. דברו עם כל אחד מהנכדים בנפרד.
• היו בקשר טלפוני קבוע ועקבי עם הנכדים. הדבר מעניק להם תחושת ביטחון וכתובת בעת מצוקה.
• אל תנקטו בפניהם עמדה נגד אחד ההורים.
• היו כנים איתם, אין זה אומר שעליכם לשתפם בכל הפרטים.
• הזכירו להם שגם אתם וגם ההורים אוהבים אותם, גם אם הם כועסים זה על זה.
• שאלו אותם לאיזו עזרה הם מצפים מכם והשתדלו למלא אחר בקשותיהם.
• תזמו חוויות חיוביות ומהנות.
• בקשו מההורים לציין את מעמדכם במסמך הגירושים כדי שהקשר יימשך.
• עזרו לנכדים להשתלב בחיים החדשים שהוריהם בוחרים.

זו התקופה שבה הם זקוקים לכם ביותר.

היו איתם בכל לבבכם ונפשכם, הקדישו להם זמן ועשו הכל כדי להקל על כולם. אם אתם רוצים לשמור על קשר לכשיגדלו-טפחו את הקשר כשהם עדיין קטנים. הזיזו הצידה את העלבון ושוחחו עם ההורים על רצונכם העז לשמור על הקשר איתם ועם הנכדים.

כך תעשו טוב לעצמכם, להורים ובעיקר – לנכדים.