מאת רות לקט – מגזין הזמן השלישי
הכותבת היא אשת חינוך, בעלת תואר שני, יועצת חינוכית, מנחת קבוצות הורים וצוותים מגוונים
סיפורים אנושיים רבים ומגוונים משקפים את המורכבות של יחסי חמות-כלות. רוב הידע המחקרי שקיים היום נמצא בתחום האנתרופולוגיה. מעמדה המסורתי של האם במשפחה בחברות שונות מרכזי וחשוב, ומכאן שהכלה חייבת להיות ביחסים טובים עם חמותה כתנאי לקשרים טובים עם בעלה. גם ביהדות, יחס הכלה לחמותה הוא ביטוי לכבוד שהיא צריכה לתת לבעלה.
באגרת הגר”א (צוואתו של רבי אליהו הגאון מווילנה), שקובעת כללים בהלכות האדם וסדרי הבית, ביקש הרבי מאשתו לכבד את אימו, ומאימו-לשמור על יחסים טובים עם רעייתו.
לפי ההלכה היהודית מצווה החמות לשבח את כלתה בפני בנה כדי לחבבה עליו ואסור לה להתלונן בפני הבן על הכלה, שכן היא עלולה לפגוע בשלום הבית שלהם.
דברים אלה מעידים על הבנה פסיכולוגית עמוקה של היחסים בין אם לבנה (“הבן שלי מושלם”) ועל ההשלכות הצפויות על יחסי הגומלין בין האם לכלתה.
בחברות שונות כמו בסין, בטייוואן, בגרוזיה ובחברה הבדואית נמצא מנהגים וטקסים שונים שהמכנה המשותף ביניהם הוא ניסיון למצוא פתרונות יצירתיים ליחסים העתידיים בין כלה לחמותה, דבר המעיד על האוניברסאליות והמורכבות של הנושא.
השינויים הדרסטיים במעמד האישה בחברה המודרנית בכלל ובמשפחה בפרט גרמו לפריצת המוסכמות המסורתיות בניהול התא המשפחתי ולחלוקת שיוויוניות יותר בקיום המטלות המשפחתיות בין הגבר לאישה. תמורות אלו ערערו את המסגרות המקובלות ביחסים שבן המשפחה החדשה למשפחת החמות והביאו איתם בעיות חדשות וקונפליקטים במצבי חיים שונים בכלל וביחסים בין החמות והכלות בפרט.
השאלה היא האם ניתן למצוא פתרונות יצירתיים לקונפליקטים אלו? מי אחראי להוביל את הפתרון וכיצד פותרים?
דוגמא קלאסית היא של בת שמעדיפה את עזרתה של אמה על זו של חמותה.
החמות שנפגעה מאוד מעירה הערות עוקצניות מדי פעם, מתלוננת בפני בנה, מעדיפה להימנע מביקורים יזומים על ידה ואינה יוזמת שיחות טלפוניות עם כלתה (“אם היא לא מצלצלת למה שאני אצלצל? אני המבוגרת ולא היא”). היחסים במשפחה רוויי מתח והפתרונות שנמצאו אינם יעילים. העלבון והכעס של החמות נובעים מפירוש שהיא נותנת להתנהגות כלתה ותגובותיה מרחיקות במקום לקרב, מצערות במקום לשמח.
כמו תמיד, הדבר החשוב ביותר הוא להגדיר לעצמנו את המטרה החשובה לנו ביותר, בין אם הכלה מוצאת חן בעיניך ובין אם לאו, בין אם התנהלות הבית החדש של בנך ורעייתו הוא לטעמך. ראוי שתגדירי לעצמך מה חשוב לך, ואם הקשר עם המשפחה החדשה והנכדים חשובים לך, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים כדי שתתאימי את עצמך אליהם ותשמרי איתם על יחסים טובים.
הנה עוד כמה עצות לבניית קשר חיובי:
- אל תשפטי את כלתך. העמידי את עצמך במקומה: כשאת היית אמא את מי העדפת? (את אימך או את חמותך? ). ישנם כמובן מקרים שהכלה רוצה באופן שווה את עזרתה של אמה ושל חמותה. אך טבעי יותר שיחסי אם/בת שונים מיחסי כלה/חמות.
- שוחחי עם כלתך על דפוסי התקשורת והביקורים שלך בביתם.
- היי גמישה. תזמי ביקורים אך תזמי אותם עם כלתך ולא רק עם בנך.
- הראי נכונות לעזור; אמרי לכלתך שאת מוכנה לעזור בכל שעה שיהיו זקוקים לך, אך הבהירי לה שהעזרה צריכה להתאים גם ליכולותייך, לזמנך ולרצונך.
- אל תשווי את עצמך לאם הכלה. בני את היחסים שלך איתה מתוך רצון טוב ובאופן ייחודי משלכם.
- הימנעי מביקורת ישירה או עקיפה; אין דבר קשה ומרחיק יותר מביקורת.
- – אל תנסי לחנך, לשנות או להשפיע. היי קשובה, מוכנה ומבינה (גם אם הדברים נראים לך אחרת) לעולם אל תתלונני על כלתך בני בעלה. אם יש לך בעיה – שוחחי איתה באופן בוגר ולא שיפוטי. אל תעמידי מכשול ליחסים בין בנך לכלתו; רצוי שבנך יהיה קודם כל נאמן לאשתו ואז היא תאפשר לו גם לקיים יחסים טובים איתך.
- – אל תנצלי את ביקורי הנכדים אצלך או את פגישתך איתם לקבלת אינפורמציה על ההורים (הם תמיד מגלים זאת להורים) ואף פעם אל תחקרי את הוריהם כשהם נוכחים.