מאת עו”ד כרמית שי

הכותבת: עו”ד כרמית שי. יועצת משפטית ב”עמותת המשפט בשירות הזקנה”

החברה הישראלית הולכת ומזדקנת ותוחלת החיים ממשיכה לעלות. עובדה שגורמת לשינויים רבים שניכרים גם העולם המשפט בכלל ובתחום דיני המשפחה בפרט.

כיום ישנם זקנים שמתאלמנים או שמתגרשים ואשר בוחרים שלא להישאר בגפם לעת זקנה אלא לפתוח פרק ב´ עם בני זוג בגילם. אלה מביאים איתם מטען משפחתי מורכב כמו – ילדים, נכדים ולעיתים גם בני זוג לשעבר שחיו איתם שנים ארוכות. לרוב, בני הזוג רוצים לשמור על הנכסים שלהם כערובה למימון טיפולים רפואיים ושהות בבית אבות, ולכן הם בוחרים לבנות מערכת זוגית משותפת שאינה נישואין תוך הפרדה רכושית חלקית או מלאה.

ברשימה הבאה אזכיר בקצרה שורה של פסקי דין מהשנים האחרונות אשר נדרשו להכריע בתביעותיהן של אלמנות, גרושות וידועות בציבור, כולן קשישות, למימוש זכויותיהן מתוקף מעמדן.

פנסיית שאירים לגרושה – ע”מ 307/06 עיזבון המנוח ז”ל נגד אלמונית.
המנוח והמשיבה היו נשואים 36 שנה שלאחריהן התגרשו. המנוח עבד בחייו וצבר זכויות בקרן הפנסיה “קרן מקפת”. המנוח נישא בשנית ונפטר כעבור שלוש שנים ממועד הגרושים. בהסכם הגרושים הסדירו בני הזוג את זכאותה של הגרושה לקבל חלק מתשלומי הפנסיה שעתיד היה המנוח לקבל מ”קרן מקפת”.
הגרושה פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה לקבל חלק מתשלומי הפנסיה החודשית של המנוח גם לאחר מותו. בבית המשפט המחוזי נקבע שהגרושה איננה שאירה של המנוח. אלמנתו, גם אם הייתה נשואה לו פחות משנה אחת, הייתה אשתו במועד פטירתו ולכן היא מקיימת את הגדרת “שאירים” שבתקנון הקרן. הזכות לפנסיית שאירים שמורה רק לשאירי המנוח והיא אלמנתו, והמנוח לא היה יכול לגרוע מזכויותיה של אלמנתו. לכן נפסק כי הגרושה אינה זכאית לתשלומי פנסיית השאירים והזכות לקבלת גמלה זו שמורה לאלמנת המנוח, שהייתה אשתו במועד פטירתו.

פנסיית שאירים לידועה בציבור – עע 1223/01 נאוה ברזילי נ´ נורית וימן.
בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור שהגישה גב´ ברזילי שטוענת לידועה בציבור של המנוח. הערעור דן בטענתה כי יש להכיר בזכותה, בנוסף לאשתו החוקית של המנוח, לחלק מהגמלאות שלהן היה זכאי המנוח על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש”ל – 1970.
השופטת נילי ארד דחתה את הערעור וקבעה כי אשתו של המנוח היא “שאיר” של המנוח וכי היא זכאית למלוא הגמלה מיום פטירתו. השופטת ארד מנמקת את עמדתה בטענה כי גב´ ברזילי לא הצליחה להוכיח שהיא התגוררה עם המנוח טרם פטירתו, שכן לא די בבילויים משותפים בבתי מלון ובאירועים משפחתיים ואין בהם לכשעצמם כדי להעיד על ניהול משק בית משותף. במקרה הנ”ל הוכח כי המנוח התגורר עם אשתו בביתם המשותף ולא עם גב´ ברזילי עד יום מותו. עוד נקבע כי גב´ ברזילי לא עמדה במבחן התלות הכלכלית, היות שלא הוכיחה תלות קבועה ורצופה במנוח למחייתה ואף לא הוכח כי נגרם לה מחסור כלכלי בעת פטירתו.

קצבת שאירים לידועה בציבור – עבל 59/03 גבריאלה סבן נ´ המוסד לביטוח לאומי.
גב´ סבן, גרושה שחייתה עם המנוח יותר מעשר שנים, ביקשה להיות מוכרת כידועתו בציבור לצורך הכרה בזכותה לקבלת קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. במשך השנים הם החזיקו דירות נפרדות וחשבונות בנק נפרדים והיה למערערת ייפוי כוח לחשבונו של המנוח. המנוח אף ציווה בצוואתו את מחצית רכושו לזכות המערערת. כעבור עשר שנים חלה המנוח ונזקק לטיפול סיעודי ועל כן עבר לבית הורים. דירתו הושכרה כדי לממן את עלות שהותו שם. המערערת סעדה את המנוח במשך כל תקופת שהותו בבית ההורים עד לפטירתו. בית הדין הכיר בגב´ סבן, למרות שלא חיו יחד במגורים משותפים ולמרות שלא הייתה תלויה במנוח לפרנסתה.

מפסקי הדין שהוזכרו ניתן להתרשם כי המערכת המשפטית צריכה להתמודד עם השינויים שחלו בשנים האחרונות ונדרשת להתאים עצמה למציאות המשתנה של החיים. לאור הפסיקות שנסקרו נראה כי לא יהיה מנוס מלהכיר בזכויות הנובעות ממערכות זוגיות מסוג אחר שיתכן שלא היו מקובלות עד כה.