מאת רות לקט – מגזין הזמן השלישי

על מסורת ומנהגים, חוויות וטקסים ועל הדברים הקטנים שנותנים טעם לחיים

הכותבת היא אשת חינוך, בעלת תואר שני, יועצת חינוכית, מנחת קבוצות הורים וצוותים מגוונים

זה עשרות שנים שמשפחתנו מתכנסת בשמחת תורה – יום הולדתו של אבינו ז”ל, מסורת שהתחילה בבית ההורים כשהיינו ילדים.
מדי שנה, כשנופל מבטי על תאריך זה עולים בי זיכרונות וגעגועים לבית אבא ואמא. זיכרונות אלה מתובלים בריחות של תבשילים, טעמים מופלאים, צבעים מגוונים והרבה מילים ואהבה. מאז מותה של אימנו אנו ממשיכים במסורת זו בביתנו במבשרת ציון. המשפחה התרחבה, ילדינו נישאו וכולנו מבורכים בנכדים. מרגש לראות איך כל שנה, סמוך לשמחת תורה, המשפחה המורחבת מתכנסת ונהנית מאותם ריחות תבשילים, טעמים, צבעים, מילים וסיפורים.

“סבתא את יודעת, אני תמיד מחכה לארוחות הבוקר שאתם מכינים כשאני ישנה אצלכם. אני אוהבת לשבת על המרפסת, לאכול איתכם דברים טעימים ולדבר“, אמרה לי מיה, נכדתנו הבכורה בת החמש.

“אמא, אני תמיד מחכה לראש השנה להיפגש ולאכול דגים ממולאים, צלי עוף, קניידאלאך במרק עוף“, אומר לי בני אסף, אבא לאביתר בן השנה ושלושה חודשים.

הדוגמאות האלה ממחישות באופן ציורי את הזיכרונות ואת החוויות האנושיות והפשוטות שנרשמות במאגר הזיכרונות שלנו ומשמשות דלק למנוע של החיים. חלקן קשורות למסורת היהודית ולחגים, ואחרות – למצבים ולאירועים בחיי היומיום.
כדי לחוות תחושה זו, כל אחד ואחד מוזמן לעצור לרגע, לעצום עיניים, לחזור לתמונות הילדות ולדלות מהזיכרון שלו חוויה חיובית הקשורה בדמות משמעותית בחייכם. לאחר שתיזכרו בחוויה ובדמות שאלו את עצמכם: מי הייתה הדמות? מה היה מיוחד בה? מה תוכן החוויה? אילו רגשות ומחשבות מציפות אתכם כשאתם נזכרים בה? מה תוכלו ללמוד ממנה לגבי נכדכם? מה תרצו שיזכרו כשיגדלו?

החגים בפתחנו, ובעולמנו המאופיין בשינויים מהירים, באי ודאות, בקצב מטורף ובחוסר זמן, החגים עשויים לספר למאגר הזיכרונות שלנו אי של שפיות, אגם של רוגע והזדמנות להמשיך וליצור מסורת משפחתית שיש בה טעמים, צבעים, ריחות ומפגשים אנושיים. תחושות אלו מתקשרות בחוויות חיוביות שרוצים לחזור אליהן שוב ושוב. מחקרים שנעשו מראים כי תחושות אלו, המוטמעות בילדות, מקנות ביטחון ומסייעות בגיבוש הזהות העצמית וההשתייכות המשפחתית והלאומית.

המפגשים המשפחתיים בחגים מספקים גם הזדמנות למפגש בין תרבויות מגוונות (משפחות ישראליות רבות מורכבות מעדות שונות) וכלים לבניית גשר בין כל מרכיבי המשפחה. האינטראקציות האנושיות על כל מרכיביהן עשויות לסייע בהטמעת ערכים כסובלנות, איפוק, קבלה, ויתור ונתינה.

מול המרכיבים החיוביים האלה החגים מזמנים גם קשיים, דילמות ומחלוקות: מי יאחר? מי יוזמן לחג? האם נזמין גם את משפחות בני הזוג של ילדנו? האם נבשל הכל לבד? האם נבקש מאחרים לתרום את חלקם? על פי איזו מסורת ננהג? מה יהיה סדר הישיבה? מי יעזור לאחר הארוחה? האם נבקש עזרה? ומתנות – האם אנחנו כמארחים נקנה מתנות לכל משפחה המתארחת אצלנו? האם נקנה מתנות לכל אחד מהנכדים ועוד. כל אחד מאיתנו פותר לעצמו את הדילמות האלה על פי דרכו, מנהגיו, אופיו והתנאים המיוחדים והמורכבים של משפחתנו.

אבל, תמיד מומלץ לזכור את התפקיד החשוב והמשמעותי שיש לנו כסבים וכסבתות – לדאוג שהמפגש המשותף יהיה חיובי לכל המשתתפים ושנשיג את הערכים שהזכרנו. וכדי להשיג אותם אצל נכדינו נזמין אותם ליטול חלק פעיל בהכנות בהתאם לגילם (בדרך כלל הם ישמחו מאוד אם עדיין לא קלקלו אותם); נתכנן מראש רגעים ייחודיים ופעילויות ונשתפם בעריכת השולחן ובקישוטו: נקבע יחד את מקומות הישיבה ונבחר את מוסיקת הרקע (אם המשפחה אינה דתית). הילדים יזכרו תמיד מה עשינו איתם ולא מה קנינו להם.

בסיכומו של דבר, המפגש המשפחתי בחגים או באירועים משפחתיים אחרים יכול להיות מפגש סתמי, לעורר ניגודים ובעיות, אך הוא יכול להיות גם חוויה חיובית מכוננת במאגר הזיכרונות של נכדינו. לנו יש תפקיד חשוב בעיצובו של המאגר הזה ובמילויו בתכנים מרגשים ומשמעותיים, והמחשבה עליו ראוי שתכוון את התנהלותנו ואת יחסנו כלפיו.