מאת עו”ד כרמית שי – יועצת משפטית ב”עמותת המשפט בשירות הזיקנה” – באדיבות מגזין “הזמן השלישי”

כל אזרח במדינה דמוקרטית, וכך גם אזרחי ישראל, יודעים שאסור להפלות אדם על רקע מוצא, דת, מין או לאום. אך לא בטוח שכל אחד יודע שאסור להפלות אדם בשל גילו. לעיתים הנפגעים עצמם, זקנים וגמלאים, המופלים בשל גילם, אינם יודעים שהדבר אסור. לתופעת ההפליה על רקע גיל יש גם שם : גילנות.

פירוש המונח “גילנות”, בלועזית – AGEISM, ומשמעותו מורכבת.

אחת ההגדרות הראשונות, הידועה כהגדרת בטלר ולואיס משנת 1973, הגדירה גילנות כך:

“גילנות יכולה להיראות כהליך שיטתי של סטריאויפיזציה של, והפליה כנגד, אנשים בגלל שהם זקנים, כמו שגזענות או סקסיזם עושה זאת ביחס לצבע העור או למיגדר. אנשים זקנים מקוטלגים כסניליים, נוקשים במחשבה ובהתנהגות, מיושנים במוסריותם ובכישוריהם. גילנות מאפשרת לדורות הצעירים יותר לראות באנשים זקנים שונים מהם, ובכך לחדול מלראות את הזקנים כבני אנוש”.

היות שהגילנות מתבססת על סטיגמה ולא על נתונים מדעיים שיש להם אחיזה בעובדות, אפשר למצוא במציאות היומיומית דוגמאות רבות ליחס סטריאוטיפי ומפלה כלפי זקנים אך ורק בשל גילם.

דוגמא ראשונה ושכיחה היא הסירוב של המעסיקים להעסיק עובדים מבוגרים, למרות כישוריהם וניסיונם המקצועי רב השנים.
דוגמאות נוספות אפשר למצוא ביכולתם של מבוגרים וזקנים להמשיך ולהיות פעילים בחברה לאחר שפרשו לגמלאות.
כך למשל ישנם חוגים שמגבילים את גיל משתתפיו עד גיל 65 במטרה ברורה למשוך קהל צעיר לחוג מבלי שה”זקנים” יפריעו ל”תדמית הצעירה”.
או למשל, דוגמא שהבאנו באחד המאמרים הקודמים, במשמר האזרחי מופעל נוהל ולפיו ככלל לא יהיו מתנדבים מעל גיל 67.
המשותף לכל ההפליות שתוארו לעיל הוא בכך שהגורם המפלה לא בדק את כישוריו ויכולותיו של האדם הזקן, אלא גילו בלבד היווה את הסיבה לפסול את השתתפותו.
איסור השתתפות על רקע השתייכות לקבוצה (נשים, ערבים, דתיים, זקנים) פסולה מעיקרה.

היום ידוע לכל שלא ניתן לפסול אישה או לפסול מועמד לעבודה רק בגלל היותו ערבי. החברה הוקיעה תופעה שלילית זו וכך צריך להיות גם לגבי מבוגרים וזקנים.

המעמד המשפטי של איסור הפליה מטעמי גיל
בפרשה הידועה כפרשת רקנט נ. אל על – דיילים שעתרו נגד פרישתם המוקדמת ביחס לעובדים אחרים, קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי עוצמת הפגיעה הכרוכה בגין גילנות והפליה מטעמי גיל, שווה בעוצמתה להפליות מוכרות אחרות כגון הפליה מטעי מין, דת גזע או לאום.

כדברי נשיא בית המשפט העליון דאז כבוד השופט ברק: “ערך של “אל- תשליכני לעת זקנה” (תהילים, עא, ט [א] ) הוא ביטוי לתפיסה הטבועה עמוק בתרבות החברתית שלנו.”

הפליה של אדם מחמת גילו המבוגר – להבדיל מסוגים אחרים של הפליה על בסיס של גיל – מהווה פגיעה קשה בכבודו של העובד המבוגר. אינני סבור שפגיעה זו מקוממת פחות מפגיעות אחרות אשר בית – המשפט העליון רואה בהן, כעניין שבשגרה, סתירה לתקנת הציבור”.

חוקים רבים בספר החוקים הישראלי כוללים בחובם איסור על הפליה מטעמי גיל.
אחד החוקים הבולטים ביותר בתחום זה הוא חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ”ח- 1988, אשר משנת 1995 קובע בסעיף 2 כי : ” לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם…. גילם, גזעם, דתם….”.

באופן מצער, כמה חוקים מרכזיים המחייבים לנהוג בשוויון אינם כוללים את איסור ההפליה מעמי גיל.
במסגרת זו ראוי לציין בית היתר, את:

• חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, האוסר על מטפלים או על מוסדות רפואיים להפלות בין חולה לחולה.
• חוק חובת המכרזים, התשנ”ב-1992, האוסר על עורכי מכרזים להפלות בין מציעי הצעות.
• חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס”א- 2000, האוסר הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים.

כדי להוקיע את תופעת הגילנות חשוב שהציבור יכיר בקיום התופעה.

בנוסף, ראוי לכנסת, כרשות המחוקקת בישראל, לתקן ולהתאים את מכלול החוקים בישראל באופן שיכללו את איסור ההפליה מטעמי גיל ואת איסור תופעת הגילנות.