מאת מערכת סבאלה

אנחנו חיים יותר אבל האם המשמעות של חיים ארוכים היא רק כאב ומוגבלות? האם המדע יכול לרפא מחלות זקנה?

בכל דקה שאתם מבלים בקריאת כתבה זו, תוחלת החיים בבריטניה תעלה ב-12 שניות. עד שתסיימו, תוחלת חייכם תעלה ב-6 דקות, באותו זמן מחר היא כבר תעלה בכמעט 5 שעות.

הסיבה ברורה: ההתקדמות המהירה במדעי הרפואה והביולוגיה היא ההישג הגדול ביותר במאה האחרונה וכולנו חיים יותר.

בתחילת המאה ה-20 אדם בהגיעו לגיל 60 נחשב “עם רגל אחת בקבר”, בתחילת המאה ה-21 גיל זה נחשב “צעיר מדי” בכדי לצאת לפנסיה.

המדענים ממשיכים בפועלם ובכנס למדעים מתקדמים, שנערך באוניברסיטת סטנפורד נטען ע”י מומחה ללימודי אוכלוסיה כי בזכות טיפולי האנטי-אייג’ינג, שהופכים זמינים יותר ויותר לאוכלוסיה, המין האנושי חי יותר ותוחלת החיים הממוצעת צפויה לזנק בשנה בכל שנה, פי חמש מקצב הגידול הנוכחי.

בעוד אחדים יטענו כי חיים ארוכים הוא רעיון מושך, הגידול המהיר בתוחלת החיים מעלה את השאלה: איך יראו חיי האוכלוסייה המבוגרת? האם זה רעיון טוב כל-כך לחיות עוד עשור, אם המשמעות היא עשור של בריאות רופפת?

רצוננו האמיתי הוא תוחלת בריאות שתדמה באיכותה ככל האפשר לתוחלת החיים שלנו, כך שנחיה חיים ארוכים ובריאים שבסופם מוות מהיר. היינו רוצים “לכווץ” את זמן החולי שלנו ממש לסוף חיינו.

אבל האם זה אפשרי? אין ספק, הזקנה היא גורם סיכון מרכזי במחלות הסרטן והשיטיון.

והבעיה היא מורכבת ככל שמתעמקים בה, ולו רק בשל העובדה שכל אחד מאיתנו יסבול בסוף חייו ממחלה אחרת ובאופן הייחודי רק לו. מצב העצמות, השרירים, הלב, המוח ומערכת החיסון לאורך זמן תלוי בקשת שלמה של גורמים: מגנטיקה ועד גורמים סביבתיים, מהטיפול הרפואי שנקבל במהלך חיינו ועד החינוך שקבלנו.

בגלל כל הגורמים הנ”ל אין ספק שיש קושי בחיזוי מצב בריאותנו בעת זקנה. מדענים מתחילים לגלות שברמת האוכלוסייה, זמן החולי בסוף חיינו המתארכים יתקצר בגלל הישגי הרפואה המתקדמים ובגלל המודעות האישית של כולנו לגבי אורך חיים בריא.

אבל מחלות הלב והסרטן לא ייעלמו. מרבית האוכלוסייה המבוגרת תסבול מהן, אך ניתן יהיה לטפל בהן טוב יותר, אנשים פחות ימותו בגללן אלא יחיו איתן: פחות מוות מהתקפי לב, חיים עם שגרון או עם מחלות סרטן כרוניות.

תחזיות בנוגע לתוחלת הבריאות השתנו במשך העשורים האחרונים. בשנות ה – 80 התחזית הייתה, שככל שתוחלת החיים תתארך כך תתארך תקופת המוגבלות והתלותיות, מה שהוביל לפסימיות, שצפתה הצטברות מקרים של מחלות זקנה כרוניות ומחלות הנלוות אליהן, מכיוון שהמדע הצליח להאריך חיים אך לא הצליח למנוע או לרפא מוגבלות בסופם.

אך השקפה זו השתנתה בתחילת שנות ה-90 בעקבות מחקר שערך באוניברסיטת דיוק, מחקר שעקב אחרי בריאותם של 20,000 מתנדבים במשך כמעט עשור. המחקר הראה, שהמוגבלות בקרב האוכלוסייה המבוגרת “צונחת” ובמהירות הולכת וגדלה.

בתצפית שנערכה במסגרת המחקר בשנת 1994 ציפו החוקרים למצוא כרבע מהם סובלים ממוגבלות כזו או אחרת, וזאת בהנחה כי קצב ההזדקנות נשאר זהה לזה, שנמדד על ידם בשנת 1982, במקום זאת רק 21% סבלו ממוגבלויות, הנתונים ייצגו בהקבלה 1.2 מיליון פחות מוגבלים מכלל האוכלוסייה המבוגרת וזאת תודות לשרותי בריאות משופרים. הנתון ייצג ירידה יחסית של כמעט 15% אחוזים במשך העשור בזכות חינוך לבריאות טובה יותר ושירותים בריאותיים טובים יותר.

התוצאות היו מעודדות מאד אך כאן יש להפריד בין הנתונים שנאספו בארה”ב לבין אלו שנאספו באירופה, שם התמונה פחות ורודה.

מתוצאות משאל שנערך בבריטניה ע”י המשרד הלאומי לסטטיסטיקה, עולה כי בעוד תוחלת החיים עולה, תוחלת הבריאות מפגרת מאחור והבריטים סובלים יותר ויותר ממחלות קשות בסוף חייהם. המשאל היה אישי ולכן לא שימש כבסיס למחקר ארוך טווח.

במשך תקופה ביולוגים האמינו כי תהליך ההזדקנות מבוקר על-ידי מנגנון פנימי, שכפה גבול עליון לתוחלת החיים. אך אמונה זו הוחלפה ברעיון, שהזדקנות היא הצטברות של פגמים וחומרי פסולת בתאים שלנו תוך כדי פעילותם היומיומית. בנוסף לכך, החל מגיל 30 גופנו מתחיל לכלות את עצמו. מגיל 30 ועד 80 מסת השריר שלנו תדלדל ב-40%, לא רק שנאבד שרירים, אלא אלו שיישארו יהיו חלשים יותר.

סיפור דומה מתרחש בעצמות. עד שנות ה-30 המוקדמות שלנו חוזק השלד עולה, גבר יאבד מנקודה זו 1% של מסת עצם בכל עשור. אישה תאבד 1% מסת עצם לעשור עד גיל הבלות, תוך כדי תהליך זה, יזנק תהליך ההידלדלות במסת העצמות ויעמוד על 1% לשנה, במשך כ-5 שנים, עד שיאט לאותו קצב הידלדלות המתרחש אצל הגבר. ב-5 שנים מזדקן השלד הנשי ב-50 שנה בהשוואה לזה של הגבר.

המשמעות של שרירים חלשים היא חוסר יכולת להגיב מהר או להגיב בהתאם, לדוגמא, בכדי למנוע נפילה. משמעותן של עצמות חלשות יותר היא שבירות גדולה יותר שלהן.

ההידרדרות המשמעותית ביותר מתרחשת במוח. אחרי גיל 40 המוח מצטמצם בנפח ובמשקל ב-5% בכל עשור. תהליך “ההתכווצות” הזה משפיע על כל אדם בצורה שונה. בעוד אנשים מסויימים לא יושפעו יחסית ממנו, אחרים יהפכו לשכחנים וכעבור זמן יפתחו מחלת אלצהיימר.

אבל זרם התרופות והטיפולים שמתמודדים עם בעיות ההזדקנות ממשיך לזרום, חוקרים בארה”ב בודקים את השפעתם של סטרואידים אנאבוליים על בניית השרירים. באנגליה מתמקד חוקר אוניברסיטת ליברפול בתרופה, שתמנע מראש את ההידלדלות במסת השריר. תאי גזע, תאי האב של גופנו, היכולים להפוך לכל סוג של רקמה בגופינו. יכולים לסייע בהחלפת רקמת שריר חולה בבריאה ומשם המרחק קצר להחלפת רקמה זקנה בצעירה.

הנזק הנגרם ללב במחלות לב ניתן יהיה לתיקון ע”י לימוד תכונותייהם של תאי גזע. ההבנה כיצד נוצרים התאים תאפשר טיפולים שיעודדו תאים בוגרים להמשיך להתחלק, דבר שבאופן רגיל אינו מתרחש.

תרופות שעוצרות את הידלדלות העצמות ניתנות להשגה כיום. אם שבר נגרם כתוצאה מאוסטיאופרוזיס יש אפשרות לבלום את המשך ההידרדרות, אך במקרה כזה חלק גדול מהשלד כבר חלש ממה שהוא אמור להיות, עצירה של ההיחלשות הזו היא חיובית אך איננה מספקת את התשובה המלאה לבעיה.

עידוד העצם להתחדש זו המטרה של מדענים רבים. התחזית היא אופטימית, המחקר מתמקד בכיוון זה וכבר היום יש תרופות המעודדות התחדשות של עצמות.

שיגרון, התוצאה של שחיקה וקריעת מפרקים בגוף, משפיעה על כ-7 מליון פרטים מהאוכלוסייה המבוגרת באנגליה וגורמת לבעיות נלוות קשות וארוכות טווח. מדענים מעריכים כי מספר גנים מעורבים בתהליך כמו גם גורמים סביבתיים, כיצד הערכות אלו יש