מאת חגי קרן-צבי – מגזין הזמן השלישי

כולנו מתבגרים!

הגענו לגיל השלישי. כמה מאיתנו צפויים לחלות. אלצהיימר ו – דיכאון הן שתיים מהמחלות האופייניות לגיל השלישי, שאנו עלולים להיפגע מהן. מה צריכה להיות התייחסותנו אליהן? האם ניתן למנוע אותן? האם הרפואה שניתנת לנו בגיל השלישי יכולה לרפאן או לדחות את חומרתן?

לכל גיל יש הפרעות פסיכיאטריות המאפיינות אותו, החל מהינקות, הילדות, ההתבגרות, הבגרות והזקנה. הפרעות אלה קשורות להתפתחות הגופנית של האדם, וכיום לא מפרידים בין הבעיות הגופניות לפסיכיאטריות. לכל בעיה פסיכיאטרית יש סיבה גופנית, וכל בעיה גופנית מלווה ע”י בעיה רפואית-נפשית. אנו יודעים שמחלות לב, סוכרת ופרקינסון מלוות בהפרעות רגשיות או פסיכיאטריות. מחלת הדיכאון, למשל, מלווה בירידה בחוסן הגופני.

יש לראות זאת באמצעות תהליכים שעוברים הגוף והמוח בגיל זה. מגיל מסוים מתחילים לסבול מזיכרון לקוי, אך אין לאיבוד הזיכרון הגדרה של גיל. יש אנשים בני 75 ואף בני 85 בעלי זיכרון חד.

אז מה כן קובע?
הגנטיקה (התורשה). הגנטיקה תופסת יותר ויותר מקום בבדיקת תהליכי מחלות הגוף בכלל, ואורך החיים בפרט. לתורשה משקל חשוב גם בסיכוי למחלות ולבניית תפקוד הגוף. לכן, הקביעה האם ומתי יתקוף אובדן הזיכרון בגיל השלישי, או מתי יופיעו מחלות אחרות, תלויה במשפחה עצמה, והדבר עובר דרך הדורות. אובדן זיכרון יכול להופיע בגיל 50 או בגיל 70, תלוי בגנטיקה.

מרכיב שני של הבעייתיות בגיל השלישי הוא אורח החיים. בהתאם לדרך שבה הכנו את הגוף שלנו ואת החלק המחשבתי שבו, בהתאם לדרך שבה הרגלנו אותו, הפעלנו אותו והשתמשנו בו במהלך החיים – כך הוא יעמוד לרשותנו בגיל השלישי. הגוף לא יעמוד לרשותנו בצורה מלאה ברגע שיתחיל לאבד מיכולותיו הקודמות (יזקן).

מה לעשות כדי שהגוף ימשיך לעמוד לרשותנו בצורה טובה?
כדאי שנמשיך לפתור תשבצים, וללכת לאסיפות, לדיונים ולהרצאות. כדאי שנמשיך להפעיל את אותה מערכת שהייתה סקרנית בגילים הראשון והשני. יש בעשייה זו לפעול לטובת גורם השימור.

ניקח לדוגמא את חיי המין. נהוג לומר שבגיל השלישי יש ירידה בתפקוד המיני, אבל סקסולוגים אומרים שנושא המין אינו תכתיב גופני הקשור לגיל בלבד. הדבר קשור בהמשכיות התפקוד. לא מחילים גיל על המין, אלא ממשיכים את חיי המין בצורה רגילה. אנו יודעים, שהפעילות המינית מתמשכת יותר אצל אנשים שלא מקשיבים לגיל. אותו כלל חל על הנושא המנטאלי. למעשה לא קיים קשר בין ה”גיל הכלכלי” (הוא גיל הפנסיה של הגברים והנשים), לבין הגיל שאדם יכול עדיין למלא פונקציות מנטאליות. כלומר, הפעילות המחשבתית אינה מוגבלת בגיל. כך גם הפעילות הגופנית, כפי שהזכרנו.

באילו בעיות פסיכיאטריות אנו עלולים להיתקל בגיל השלישי?
פוגשים מחלות נוירו-פסיכיאטריות (עצביות-פסיכיאטריות): נחלשות הזיכרון, אלצהיימר, דיכאון, מחלת החשדנות (פאראנויה). תופעות אלה מלוות בירידה מנטאלית, בנסיגה של המוח.
למשל: אנשים מרגישים שהם אינם קולטים כפי שקלטו בעבר. הם חושבים שהניחו חפץ במקום מסוים, וחושדים שמישהו נטל אותו. כך מתפתחת פאראנויה. חשדנות שהזולת מציק, שבן השיחה שואל שאלות קשות מידי.
פרופסור טיאנו אינו רואה זאת כהפרעה התלויה בגיל, אלא כתופעה משנית לחוסר יכולתו של האדם למלא את אותם תפקידים שאותם ביצע בעבר.

איך מתמודדת הפסיכיאטריה עם בעיות-מחלות, שנוצרו עקב אריכות ימים?
בעבר, היו מסתיימים החיים בגיל 65-70 בשל מחלות גופניות. כיום הרפואה מאפשרת לגוף לחיות שנים רבות יותר. מקצוע הפסיכו-גריאטריה (הפסיכיאטריה של גיל הזקנה), מקצוע הקיים עשרים שנה, מטפל בנושא. מקצוע זה הוא תולדה של התארכות החיים.

מהי מחלת האלצהיימר?
זו מחלה ניוונית איטית של מערכת העצבים המרכזית-מוחית.

האם יש פתרונות רפואיים ותרופות לאלצהיימר?
היום אין פתרונות רפואיים לאלצהיימר. המחקר סביב מחלה זו מתמקד בניסיון לבלום את התפתחות תהליך התנוונות המוח. ברור שאין אני יודעים למנוע את הופעת התנוונות המוח, וכשהיא מופיעה, איננו מסוגלים להבריאה

איך מתגברים על נזקי האלצהיימר, והאם קיימות תרופות לכך?
אין טיפול למחלה, רק טיפול לבלימת התפתחותה, בזה עוסקים בעיקר נוירולוגים (רופאי עצבים) או מומחים לפסיכו-גריאטריה.

האם, בצד התרופות שנוטלים אנשי הגיל השלישי למחלותיהם, הם צריכים לקחת ויטמינים?
כמוסות ותכשירים טבעיים עוזרים בחלקם לשמר את המבנה של מערכת העצבים לתקופה ארוכה יותר, למנוע תופעות בלות, לשמור על המוח במצבו לתקופה ארוכה יותר. בדרך כלל התכשירים והכמוסות הם טבעיים וזמינים בשוק הרפואי.

ידוע לנו שפעילות גופנית מועילה לאדם, אך אנשי הגיל השלישי לא תמיד כשירים לה, מה הפתרון?
פעילות גופנית תמיד בריאה, אבל החל מגיל 60 היא דורשת פיקוח רפואי מבוקר יותר. הפעילות חייבת להמשך, ותורמת לגוף ולנפש.

האם יש אוזן קשבת בפסיכיאטריה למחלות כרוניות אחרות של הגיל השלישי?
בהחלט יש אוזן קשבת בפסיכיאטריה למחלות של הגיל השלישי. יש לנו עזרי אבחון טובים לגלות אותן, וגם תכשירים שמקלים עליהן. המחלה הכרונית השכיחה של הגיל השלישי היא הדיכאון: היא נובעת מהקושי של האדם להשלים עם חוסר יכולתו לעשות את אותם דברים שיכל לעשות בעבר. סימניה של מחלת הדיכאון הם: ירידה במצב הרוח, הפרעות בריכוז, ירידה בתיאבון, הפרעות בשינה, התבודדות, חוסר עניין בפעילות שבעבר ענינו, ירידה בערך העצמי ותחושות של חוסר טעם בחיים. קיימות תרופות טובות מאוד שמאפשרות לצאת מהדיכאון תוך זמן קצר.

לסיכום מה המסר של הפסיכיאטריה לגיל השלישי?
יש מסר והוא: המשיכו בפעילות האינטלקטואלית והגופנית כפי שהייתה קיימת בגיל השני, תוך שינוי שיווי המשקל בין החלק התחביבי לבין החלק התעסוקתי של החיים.