הפורטל המרכזי למידע, פתרונות דיור ושירותים לגיל הזהב

חולי סוכרת: כיצד להימנע מהיפוגליקמיה, תופעה שכיחה ומסכנת חיים

חולי סוכרת: כיצד להימנע מהיפוגליקמיה, תופעה שכיחה ומסכנת חיים

שתפו את העמוד עם חברים >>

מאת דר´ מרדכי לפידות – מגזין הזמן השלישי

הכותב: דר´ מרדכי לפידות-מומחה לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת
אחד המצבים שכל חולי הסוכרת, המטופלים בתרופות אינם רוצים להיקלע אליו בשנית הוא היפוגליקמיה (ירידה חדה בערכי הסוכר בדם). רוב חולי הסוכרת, המטופלים בתרופות, חוו לפחות אירוע היפוגליקמיה אחד, אותו היו מעדיפים לשכוח ובוודאי לא לחוות אירוע דומה בעתיד.

כששואלים מטפלים בחולי סוכרת, רובם ככולם מעדיפים להמליץ על טיפול רפואי שימנע לחלוטין או יפחית למינימום את אירועי ההיפוגליקמיה, גם אם הדבר כרוך בוויתור על השגת איזון אופטימלי של הסוכרת.

מהי היפוגליקמיה?
היפוגליקמיה הינה מצב חירום רפואי!

הרמה התקינה של סוכר בדם, בבדיקה שנעשית בצום נעה בין 70-110 מ”ג אחוז. היפוגליקמיה מוגדרת כרמת סוכר בדם הנמוכה מ-50 מ”ג אחוז, אבל ישנם רופאים המגדירים היפוגליקמיה גם בטווח הערכים שבין 50%-70% מ”ג.

מהם הסימנים הקליניים המאפיינים היפוגליקמיה?

את הסימנים המאפיינים היפוגליקמיה ניתן לחלק ל-3 קבוצות:

  1. סימנים כללים: חולשה, כאב ראש, בחילות.
    סימנים שמקורם בעודף הפרשת אדרנלין בגוף (אדרנלין הוא ההורמון הראשון והעיקרי המגויס למטרת התגברות על מצב ההיפוגליקמיה): הזעה מרובה, דפיקות לב מהירות וחזקות, רעד, הרגשת רעב וחיוורון.
    סימנים של פגיעה במערכת העצבים המרכזית: סימנים הנגרמים בשל חוסר מתמשך של סוכר (גלוקוז) החיוני לפעילות השוטפת של מערכת זו. סימנים אלו יכולים להיות חריפים או כרוניים:
  2.  סימנים חריפים תלויים בדרגה ובמשך ההיפוגליקמיה.
    במצב זה ייתכנו תופעות של: קושי בריכוז, רצון לישון, בלבול, קושי בדיבור או דיבור לא ברור, טשטוש ראיה, ראיה כפולה, ירידה בזיכרון, ירידה בקואורדינציה, ירידה ביכולת תנועת הגוף עד מצב דמוי שיתוק חלקי (C.V.A). במצבים מתקדמים ומתמשכים של היפוגליקמיה תופעות אלו יכולות להחמיר עד כדי שיתוק מלא, התכווצויות, איבוד הכרה ואפילו מוות. חשוב לציין שהסיכוי לפגיעה קשה כזו אינו שכיח. בנוסף היפוגליקמיה קשה יכולה לגרום להחמרת מצבים פתולוגיים אחרים כמו שבץ, התקפי לב והפרעות קצב-לב קשות. שכיחותם של האירועים ההיפוגליקמיים והסיכונים הכרוכים בהם עולים עם הגיל ובעלי משמעות קשה יותר בעיקר בקרב קשישים.
  3. סימנים כרוניים
    כאמור המוח ומערכת העצבים המרכזית תלויים לחלוטין באספקה קבועה ומתמשכת של גלוקוז למוח. מכאן גן ברור מדוע התקפים חוזרים, מתמשכים וקשים של היפוגליקמיה יכולים לגרום במשך הזמן לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בתפקודי במוח השונים: ירידה ב-IQ , ירידה בזיכרון עד שכחה, פסיכוזה, איבוד קשר עם הסובבים כולל בני משפחה קרובים ועוד. פגיעות אלו, בתפקודי המוח אינם תוצאה של מחלת הסוכרת: אלא הם תוצאה ישירה של אירועי ההיפוגליקמיה!!! למזלנו, אירועים אלה אינם שכיחים ויכולים הופיע אחרי שנים רבות אך עלינו לעשות הכל, כדי להימנע מאירועים של היפוגליקמיה ומהתופעות הנגרמות בעקבות מצב זה.

כיצד אפשר להתגבר על ההיפוגליקמיה?
חשוב מאד להקפיד על הוראות הצוות המקצועי המטפל (רופא, אחות, דיאטנית).

לרשות החולים עומדות כיום תרופות חדשות ומתקדמות המונעות או מפחיתות את הסיכון להיפוגליקמיה:

  • מבין התרופות הניטלות דרך הפה ניתן לציין את הנובונורם, תרופה מהדור החדש, אשר טווח פעולתה קצר יחסית (כ-6 שעות) עם פינוי מהיר מהגוף, וזאת בהשוואה לתרופות מהדור הישן: גליבטיק(גלובן) וגלוקרייט אשר טווח פעילותן ארוך מאד עד 24 שעות ובמקרים מסוימים אפילו מספר ימים עם התפנות איטית מהגוף ולכן עלולות לגרום לאירועי היפוגליקמיה ממושכים ומסוכנים.
  • תודות לעובדה שהאינסולינים החדשים מחקים את פעולתו הטבעית של האינסולין, כלומר: שמירה על רמה קבועה של אינסולין בדם ו”אספקה מוגברת” של אינסולין לאחר הארוחות, ניתן להגיע לאיזון טוב יותר ולהפחית את הסיכון להיפוגליקמיה. דוגמאות לסוגי האינסולין החדשים הן:
    – נובופריד וליספרו הניתנים בזמני הארוחה
    – לבמיר ולנטוס, אינסולינים ארוכי טווח הניתנים בזריקה אחת כבסיס לזריקות נוספות בזמני הארוחות.
    – תערובות מוכנות מראש – נובומקיס 30 והומלןג מיקס 25 ניתנות לחולים בשתי זריקות ביום ומספקות את שני הפתרונות באינסולין אחד: שמירה על רמה קבועה של אינסולין בדם ו”אספקה מוגברת” של אינסולין לאחר הארוחות.

לסיכום:
היפוגליקמיה בחולה סוכרתי היא תופעה קשה העלולה לגרום לסיבוכים קשים ומתמשכים. באמצעות טיפול בתרופות המתקדמות העומדות כיום לרשותנו ניתן להימנע ממנה או להקטין במידה רבה את תופעות הלוואי שלה. יש לזכור שמטרת הטיפול הינה להגיע לאיזון מרבי על מנת למנוע את סיבוכי הסוכרת. התרופות וסוגי האינסולין החדשים מאפשרים להגיע לאיזון טוב יותר ובכך להתקרב למטרת הטיפול בסוכרת: מקסימום איזון, מינימום תופעות לוואי.

המחבר הוא רופא בכיר במכון האנדוקריני של המרכז הרפואי ש”ם רבין, ומנהל מחלקת אנדוקרינולוגיה וסוכרת בשירותי בריאות כללית, רמת-גן.

תפריט נגישות