מאת נדב חבצלת

שלום קוראים יקרים.
אני שמח ומתרגש להתחיל בסדרת כתבות בנושאי הגיל השלישי, אתגריו, הזדמנויותיו ונפלאותיו.

למה אני שמח ומתרגש?
כי עבורי זוהי הזדמנות לחלוק עמכם נושא הקרוב לליבי ושאני רואה בו יעוד ומשמעות.
תמיכה בהתפתחות ומציאת משמעות בגיל הזהב הינו נושא שבו אני מתמחה ומתפתח.
אני שמח כשאני מצליח לגלות ביחד עם אדם מבוגר מטרה וכיוון חדש לחייו. אני מרגיש שאני תורם בכך למערכת שלמה – לו, לבן זוגו, לילדיו ולנכדיו – ואין סיפוק גדול מכך – ועל כך בדיוק נדבר…

מי אני ?
שמי נדב חבצלת, ואני עוסק בליווי ותמיכה למציאת משמעות והתפתחות בגיל השלישי.
בסדרה זו תוכלו לקרוא מידע, רעיונות, טיפים, ובעיקר תקבלו נקודת השקפה אופטימית ותיישמו התיחסות לעצמכם ולאנשים בגיל הזהב.

זמן פנוי בגיל הזהב – הזדמנות או עול?
מקובל שבגיל השלישי, עם הפרישה מהעבודה, והורדה ממטלות החיים מתפנה שפע של זמן. האם זמן פנוי לאחר הפרישה מהעבודה הוא עול או הזדמנות? בזאת נעסוק הפעם.

אם תעשו משאל בקרב חבריכם במגמה לברר האם יש זמן פנוי בפנסיה? תגלו שתלוי את מי תשאלו… יש מבוגרים שיגידו שיש המון זמן, ויש כאלו שיאמרו שסדר יומם עמוס והם לא מספיקים לעשות הרבה ממה שרצו…

באופן אוביקטיבי יש לכל אחד מאתנו אותו הזמן , כלומר 24 שעות ביום.

נכון שלפני היציאה לפנסיה שעות רבות הוקדשו ל”צריכים” למיניהם – עבודה, הכנת אוכל, ילדים…
ואילו לאחרי הפרישה רבים מ”הצריכים” ירדו ויש לכן שעות רבות ללא “כתובת”, ללא “יעוד” . אנו חוששים שהיומן, מנהל הזמן הפרטי שלנו, עלול להתרוקן ממחויביות וכך גם חיינו.
(ואנו חוששים להרגיש כמו יומן ריק שאין בו קביעות או מחויביות – רייקים מתוכן)

קודם כל אפשר להרגע… רבות מהמחויבויות לא נעלמות – עודנו צריכים לקנות, להכין אוכל, אולי לטפל בגינה, לבקר חברים ונכדים, לעסוק בשימור וטיפוח עצמנו – ולעומת זאת הכוחות כבור לא כמו קודם. ואנו עושים כל דבר קצת לאט יותר….

אבל בכל זאת לא נוכל להתעלם מחרדה והרגשה אמיתית שיש לרבים מאתנו לקראת הפרישה מהעבודה. למי אהייה חשוב? איך אמלא את זמני?
בואו נננסה להתבונן לעומק בשורשה של חרדה זו, וכך אולי נוכל להכין לה תרופה הולמת.

האם כאשר אנו מרגישים שיש הרבה זמן פנוי בגיל השלישי וקשה למלאו – האם באמת הזמן הפנוי מפחיד אותנו?
כי הרי רבים מאתנו חלמו כל חייהם לפני הפרישה על אותו זמן פנוי שיהייה להם, ומה יעשו בו כשיתפנה…

לדעת חוקרים רבים וטובים, שנעסוק בהם בהמשך כתבות אלו, עיקר החרדה מקורו בחוסר המשמעות שאנו חווים עם הפסקת המחויבות היומיומית בחיינו.
ואז מטבען עולות שאלות לא פשוטות כגון :
האם אצליח להנות ולהתפתח בזמן זה ? איך אדע לשמוח? האם אקום עם שיר חדש בלב ליום חדש?
ובכלל בשביל מה לקום? – ומכאן לשאלה בנושא המשמעות של חיי קצרה הדרך..

מהי חוסר משמעות?
זאת אותה הרגשה של ריקנות, שכל אחד מאתנו חווה אי פעם לאורך חיוו. אותה תחושה קשה שאין בשביל מה לקום בבוקר, ושאיש אינו זקוק לנו בעולם. הרגשה של מיותרות, של עצב, של מועקה…
רובנו חשנו הרגשה ממין זה כשהיתה לנו פעם אהבה נכזבת, או כשפיתרו אותנו מעבודה, או מתפקיד, ואולי כשאיבדנו אדם קרוב.

אך כשהיינו במלא כוחנו וצעירים יותר גם כאשר חשנו “מיותרים” החיים הכריחו אותנו לחזור לתלם . יש ילדים שצריך לפרנסם, חייבים לקנות, לעשות אוכל, לנקות, לחפש עבודה, בקיצור לתפקד – אנו מתיישרים במוקדם או במאוחר ומגלים משמעות קיומית חדשה על אף משבר זה או אחר.

שימו לב מה החזיר אותנו למשמעות ולתפקוד –- לרוב היו אלו אנשים התלויים בנו בסביבתנו. ילדים, אשה, בית, נושים. כלומר המחויבות לסביבה מביאה בצידה תחושת משמעות.

בגיל הזהב המצב קצת שונה. לכאורה יש מעט אנשים התלויים בנו. יותר מכך אנחנו עלולים להיות תלויים באחרים.

אבל בואו נבחן רגע השקפה זו – האומנם?

האם ילדנו לא ירצו לראותנו שמחים, ופעילים?
האם לא נכון יהייה לתת דוגמא אישית לנכדינו לגבי עשיה למען הסביבה?
האם לעצמנו אין לנו מחויבות – להיות בריאים, מטופחים, לומדים?
ומה עם המחויבות לבן זוגנו?
האם השכן ממול אינו סובל ובודד ברגע זה בו אני פנוי ויכול לעזור?
ומה עם התחביב שלא היה לי זמן להעמיק בו כל השנים?
ועם יחסים עם חברה שכבר 20 שנה לא דיברנו?

אני מזמין אתכם , חברים, להצטרף למסע וליצור לעצמכם את המשמעות האישית שלכם בגיל הזהב.
בואו ניצור אותה, נחווה אותה, נאדיר אותה, ונשמש דוגמא והשראה ליקירנו .

המשמעות היא סם חיים. היא הנותנת טעם , שמחה, סיפוק, והרגשת מלאות.

חוסר המשמעות הוא הנושא העיקרי המפחיד אותנו בגיל הפרישה– ולאוו דווקא הזמן הפנוי שלנו.

ובזאת נחזור לשאלת הפתיחה: האם זמן פנוי בגיל הפרישה הוא הזדמנות או עול?
המפתח בידיים שלנו – בואו נצא למסע.

באהבה
נדב

המחבר עוסק בליווי ותמיכה למציאת משמעות והתפתחות בגיל השלישי.