מאת דר´ שלו משה – מגזין הזמן השלישי

רופא בכיר ומנהל למחקר אורואונקולוגי, מחלקה אורולוגית, בית חולים מאיר כפר-סבא

טיפול בהגדלה שפירה של הערמונית על ידי דוטסטריד (Dutasteride)

החל מגיל 40, בשל שינויים הורמונליים החלים בגבר, ישנה צמיחה של הרקמה הבלוטית, המשתית, רקמת החיבור והשריר החלק באזור סביב השופכה ומוצא שלפוחית השתן (Tranzition Zone). ההגדלה השפירה של הערמונית (BPH) והעלייה בטונוס של השריר החלק באזור זה עלולה לגרום להפרעות חסימתיות בהטלת השתן ולתסמינים האופייניים של זרם שתן חלש, היסוס, תחושת חוסר התרוקנות, הצורך להפעיל את שרירי הבטן בזמן הטלת השתן עד למצב של אצירת שתן מוחלטת והזדקקות לניקוז השתן ע”י צנתר.
התסמינים החסימתיים מלווים לרוב בתסמינים איריטטיביים המתאפיינים בתכיפות, קימות תכופות בלילה (נוקטוריה) ודחיפות לעיתים עד חוסר יכולת להתאפק ואיבוד שתן.

הגדלה שפירה של הערמונית מופיעה במעל ממחצית הגברים מעל גיל 60 וב-88% מהגברים בגיל 80 ולמרות שבדרך כלל איננה מסכנת את חייו של החולה, יש לה השפעה משמעותית על איכות חייו. התסמינים החסימתיים והאיריטטיביים גורמים לחולה להימנע מפעילויות מחוץ לביתו וממפגשים חברתיים, להימנע משתייה מספקת והקימות התכופות בלילה גורמות לו לעייפות כרונית וחוסר יכולת ריכוז במשך היום.

חוקרים גם מצאו קשר הדוק בין הופעת תסמינים חסימתיים בדרכי השתן התחתונות והופעת הפרעות בתפקוד המיני. התברר ש-72% מהגברים עם הפרעות בתפקוד המיני סובלים גם מהפרעות חסימתיות בדרכי השתן התחתונות.

הגדלה שפירה של הערמונית יכולה להיות לעיתים מחלה מתקדמת עם החמרה בתסמינים עד אצירת שתן מוחלטת וצורך בהתערבות ניתוחית. בסקר שנעשה התברר שהסיכוי של גבר בן 60 עם תסמינים חסימתיים בדרגה בינונית עד גבוהה ללקות באצירת שתן מוחלטת במהלך 10 השנים שלאחר האבחנה היא 13.7% שזהו שיעור גבוה יותר מסיכויו לחלות בסוכרת, ללקות בשבר בצוואר הירך או בהתקף לב.

המטרה של כל טיפול בהגדלה שפירה של הערמונית צריכה להיות אם כן הורדה של הסיכון להתקדמות המחלה בד בבד עם הקלה בתסמינים שיאפשרו איכות חיים סבירה.

הטיפול התרופתי בהגדלה שפירה של הערמונית מבוסס על העובדה שהשריר החלק ברקמת הערמונית ובצוואר שלפוחית השתן מקבל עצבוב אדרנרגי על ידי קולטנים מסוג אלפא ושהחלק המרכזי של בלוטת הערמונית הנמצא סביב השופכה (Tranzition Zone) זקוק לצורך התפתחותו לדהידרוטסטוסטרון (DHT) אשר נוצר מטסטוסטרון בתאי הערמונית על ידי פעולתו של האנזים Alpha Reductase 5.
על מנת להרפות את השריר החלק בערמונית עושים שימוש בתקופות החוסמות את הקולטנים האלפא-אדרנרגיים ועל מנת להקטין את יצירת ה-DHT משתמשים בתרופות המדכאות את פעילות האנזים.

דוטסטריד (Dutasteride – השם הגנרי, ובשמה המסחרי אבודרט – Avodart) זוהי תרופה המדכאת את פעילותם של שני האנזימים ההופכים טסטוסטרון לדהידרוטסטוסטרון (DHT) ובכך מונעת מהאזור סביב השופכה את “חומר הדלק” שלו לתחזוקתו והמשך התפתחותו. פעילות זאת גורמת לירידה בנפח הערמונית להקלה בתסמינים ולירידה בסיכון לאצירת שתן.

בסיכום של מספר עבודות מחקר מבוקרות היטב אשר בהם טופלו בכולם יחד יותר מ-2000 חולים ובמעקב של 4 שנים הראו שהטיפול ב-0.5 מ”ג ליום של דוטסטריד הביא ל:

• ירידה מהירה ומתמשכת של רמות DHT.
• ירידה בנפח הערמונית בממוצע של 27% .
• ירידה בחומרת התסמינים שהחלה בין 3-6 חודשים מיום התחלת הטיפול.
• שיפור בזרימת השתן שהחלה כחודש מתחילת הטיפול
• ירידה ב-57% בסיכון ללקות באצירת שתן.
• ירידה ב-48% בסיכון להתערבות כירורגית בערמונית.

תופעות הלוואי העיקריות של השימוש בתרופה זו הן הפרעות בתפקוד המיני המופיעות בכ-6% מהמקרים והגדלה וכאבים בשדיים בכ-1% מהמטופלים.

בעיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת בזמן השימוש בתרופה זו היא הירידה ברמת ה-PSA בסרום כתוצאה מהטיפול העלולה לפגוע ביעילות הבדיקה לצורך גילוי מוקדם של סרטן הערמונית. על מנת להתגבר על בעיה זו יש להכפיל ב-2 את ערכי ה-PSA המתקבלים בזמן הטיפול בתרופה וכמו כן יש להתייחס בחומרה לכל מצב של עליית PSA לאחר שהושג הערך הנמוך ביותר (NADIR) עם התחלת הטיפול.

אין מניעה להשתמש בו זמנית בתרופות משתי הקבוצות כלומר בחוסמי אלפא המרפות את השרירים הנמצאים בערמונית ובצוואר שלפוחית השתן, ובדוטסטריד (Dutasteride) היכולה להביא לירידה בנפח הערמונית, במקרים מסוימים אף יהיה לזה ערך מוסף.