מאת פרופ´ שאול סוקניק – מגזין הזמן השלישי

הכותב: פרופ´ שאול סוקניק, מנהל המחלקה לרפואה פנימית ד´, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון, באר-שבע

עילפון (Syncope) הוא מצב של איבוד הכרה פתאומי הנגרם עקב הפסקת זרימת דם רגעית לרקמת המוח הזקוקה באופן רציף לאספקת חמצן סדירה. ההתאוששות ממצב זה היא תמיד מהיר ושלמה. התופעה שכיחה מאוד ומעריכים כי שליש מהאוכלוסייה חווה לפחות אירוע יחיד של איבוד הכרה במהלך חייו.
ברוב המקרים, ובעיקר באוכלוסייה הצעירה יותר, התופעה אינה סימן למחלה רצינית המסכנת באופן מיידי את חיי החולה.
שכיחות התופעה עולה עם הגיל משום שיכולתו של האדם המבוגר או הקשיש להפעיל מנגנונים פיזיולוגיים שונים שמתפקידם למנוע את התופעה פוחתת.
תופעה זו מהווה 3%-5% מהסיבות לפניות לחדרי מיון וכ-1% מסה”כ הקבלות לאשפוז בבתי החולים.
חשוב להבדיל בין איבוד הכרה ובין הפסקת פעילות הלב, שהוא כמובן מצב מסוכן הרבה יותר שעלול להסתיים במוות אם החולה אינו מטופל באופן מיידי או בנזק מוחי קבוע אם ההחייאה ארכה זמן רב מידי שבו לא הייתה זרימת דם מספקת למוח.

סיבות רבות יכולות לגרום לאיבוד הכרה ויש חשיבות רבה לנסות ולגלות את הגורם לכך, כדי להעריך את הפרוגנוזה ואת הסיכוי להישנות התופעה וכדי להתאים את הטיפול הטוב והיעיל ביותר. למרות זאת, גם לאחר בירור מקיף אצל כשליש מהמקרים, קשה לגלות את הסיבה לאיבוד ההכרה.

הסיבות העיקריות לאיבוד ההכרה:

• Vasovagal Syncope – זו הסיבה השכיחה ביותר והיא יכולה להופיע בכל גיל.
  הגורם הוא ליקוי בפעילות התקינה של מערכת העצבים ההיקפית האחראית על ויסות קצב הלב ולחץ דם. גירוי יתר של המערכת העצבית גורם להאטה ניכרת של הדופק ולירידה בלחץ הדם, ובעיקבות זאת – להפחתה או אפילו להפסקה רגעית בזרימת הדם לרקמת המוח ובעקבותיה – לאיבוד ההכרה.
  גורמים שונים יכולים להשפיע לרעה על הפעילות התקינה של מערכת העצבים: מצבי דחק גופניים או נפשיים (סטרס) פתאומיים, כאב עז פתאומי, מצבי התייבשות, פחד למראה דם (למשל אצל חולים בעת לקיחת בדיקת דם).
  סיבות נוספות הן – רפלקסים עצביים המופיעים בזמן השתנה או בזמן מאמץ למתן צואה או בזמן שיעול ממושך וקשה.
  בכל המצבים האלה נוצרת האטה משמעותית של קצב הלב המלווה בהתרחבות של דפנות כלי הדם המביאה להצטברות של כמות גדולה של דם בגפיים התחתונות ולכן פחות דם חוזר ללב. כתוצאה מכך לחץ הדם יורד מתחת לגבול התחתון של הערך התקין וכמות הדם שהלב מזרים לרקמות, כולל למוח, יורדת ברוב המקרים.
  לפני איבוד ההכרה מופיעה תחושה של סחרחורת, בחילה, חיוורון והזעת יתר. השכבת החולה לכמה דקות עם הרגליים מורמות מספיקה והוא מתאושש באופן מלא, אם כי לפעמים הרגשת החולשה נמשכת קצת יותר זמן עד שלחץ הדם חוזר להיות תקין.
• סיבות לבביות
  ישנן כמה סיבות לבביות שיכולות לגרום לאיבוד הכרה, וחשוב ביותר לנסות ולאתר אותן כדי למנוע אירועים חוזרים. הסיבות העיקריות הן:

• • הפרעות קצב – מבחינים בין הפרעות קצב איטיות, שבהן קצב הלב יורד הרבה מתחת לגבול התחתון וגורם להקטנה משמעותית בכמות הדם המגיעה למוח. הסיבות להפרעות הקצב המאופיינות בקצב לב נמוך רבות והן כוללות למשל ליקוי בפעילות התאים היוצרים את האימפולס החשמלי או חסמים שונים במקומות שונים לאורך סיבי המערכת המוליכה את הגירוי החשמלי (מערכת ההולכה של הלב).
    גם הפרעות קצב מהירות, ובעיקר כאשר קצב הלב מהיר מאוד, יכולות לגרום לאיבוד הכרה, מאחר והקצב המהיר גורם לכך שחדרי הלב לא מספיקים להתמלא בכמות מספקת של דם, ולכן כמות הדם שהם מזרימים לרקמות השונות, כולל למוח, יורדות באופן משמעותי.
    הפרעות הקצב המהירות יכולות להיות ממקור עלייתי (פרוזדורי) או ממקור חדרי. הפרעות הקצב ממקור חדרי מסוכנות הרבה יותר. חשוב לדעת שישנן תרופות רבות שיכולות לגרום להאטה משמעותית בקצב הלב ואפילו לאיבוד הכרה. גם שילובים שונים של תרופות, כמו – תרופות לויסות לחץ דם ותרופות נגד הפרעות קצב או כאבים בחזה, יכולים לגרום להאטה מסוכנת ומשמעותית בקצב הלב, ולעיתים רק הפסקת הטיפול תפתור את הבעיה. ההשפעה השלילית של תרופות אלו נפוצה יותר באוכלוסייה המבוגרת והקשישה.
    בדרך כלל קל לאבחן את הסיבות האלה בעזרת תרשימי אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג.) או בעזרת רישום רציף למשך 24 שעות או יותר של קצב הלב (בדיקת הולטר).
  • הפרעות מסתמיות – למשל: היצרות של המסתם בין החדר השמאלי ובין אבי העורקים (האורטה) תגרום להפחתה משמעותית בכמות הדם שהלב יכול להזרים למוח, ואם ההיצרות קשה – הדבר יכול לגרום לאיבוד הכרה, ובעיקר לאחר מאמץ גופני.
  • הפרעה בתפקוד שריר הלב – גם הפרעות מולדות או נרכשות ביכולת ההתכווצות של שריר הלב (למשל לאחר אוטם נרחב בשריר הלב) מקטינות את יכולתו להזרים דם במידה מספקת. בדרך כלל בדיקה אקוקרדיוגרפית של הלב מספיקה כדי לאבחן סיבות אלו.
  • תת-לחץ דם אורטוסטטי – Ortostatic hypotention

    באופן נורמאלי כאשר אדם עובר באופן מיידי ממצב של ישיבה או ממצב של שכיבה למצב של עמידה, מופעלים כמה מנגנונים פיזיולוגיים המונעים את ירידת לחץ הדם. כאשר יש ליקוי בפעילותם של מנגנוני מנע אלו עלולה להופיע ירידה משמעותית בלחץ הדם שעלולה לגרום לאיבוד ההכרה. תופעה זו אופיינית יותר באוכלוסייה הקשישה ויכולה להופיע גם בשכיחות יתר אצל חולים הנוטלים תרופות שונות, ובעיקר תרופות להורדת לחץ הדם. לכן, חשוב להמליץ תמיד לחולים ביתר לחץ דם או לחולים מבוגרים וקשישים לא לעבור באופן חד ופתאומי ממצב של שכיבה לעמידה אלא לעשות זאת באופן איטי.

    חשוב לציין שגם מצבי צחיחות או צריכה מוגברת של אלכוהול יכולים לגרום לסוג זה של איבוד הכרה.

• סיבות נוספות
  בנוסף, ישנן סיבות רבות, נדירות יותר, שעליהן לא נרחיב כאן את הדיבור ורק נזכיר אותן בקצרה:
  – סיבות פסיכוגניות כמו – היסטריה, פאניקה, התרגשות יתר.מיגרנה
  – ירידה משמעותית ברמת הסוכר בדם.
  – רגישות יתר של מבנים עצביים מסוימים הנמצאים בצוואר ואשר לחץ עליהם, כמו למשל, צווארון הדוק מדי שבתנוחה מסוימת של הצוואר גורמים לגירוי של מערכת העצבים ולהאטה משמעותית בקצב הלב, בדומה למה שקורה ב- Vasovagal Syncope.

כאמור, ברוב המקרים איבוד ההכרה אינה תופעה המסכנת באופן מיידי את החיים,